מאת פרופ' אברהם צ'רניאק

הכבד משמש כמעבדה הביוכימית החשובה ביותר של הגוף, בהיותו מייצר חלבונים חיוניים, מסלק את הרעלים (פסולת), ושומר על מאזן החומציות של הגוף. מכאן שפעולתו התקינה חיונית לחיים. פעילות כזו מחייבת נפח מסוים של רקמת כבד תקינה לצורך תפקוד תקין.

בהיותו חיוני לתפקוד הגוף, הכבד הוא האבר היחיד שיש לו תכונת רגנרציה (צמיחה מחדש) במידה וכורתים חלק ממנו. תכונה זו  תלויה בשני גורמים: בריאות (תקינות רקמת הכבד), ומבנה אנטומי מיוחד של הכבד.

כריתה של חלק מהכבד תביא תוך זמן קצר (סדר גודל של ימים) לצמיחתו המחודשת עד לנפח קודם או עד לנפח כזה שמאפשר תפקוד תקין של הגוף. ניתן לכרות עד  60%-70% מנפח הכבד.

אולם, תכונה זו של הכבד אינה קיימת בכל מצב והיא  תלויה בבריאות הכבד. כבד תקין משמר תכונה זו. כבד חולה, כמו כבד צירוטי (שחמתי), או כבד עם הסננה שומנית, או כבד שנפגע מטיפול כימותרפי – יכולת הרגנרציה שלו נפגמת. במצב כזו של כבד חולה - כריתת כבד גדולה מותירה נפח רקמת כבד לא תקין שאינו יכול לצמוח מחדש ואז עשויה להתפתח אחרי הניתוח אי-ספיקת כבד שיכולה גם להביא למוות.

האנטומיה של הכבד:

הכבד ממוקם בחלקו העליון הימני של חלל הבטן מתחת לסרעפת אליה הוא מחובר (תמונה 1). כשהוא נורמאלי הוא בצבע חום ושטח הפנים הוא חלק ומבריק. משקלו כ-1.5 ק"ג, אולם משקל זה עשוי להשתנות.

המבנה האנטומי המיוחד לא ניכר כלפי חוץ והכבד נראה כאבר אחד שלם (תמונה 2 ),

אולם למעשה המבנה של הכבד מורכב ביותר. לכבד יש מבנה אונתי (סגמנטלי) וכך מישור ההפרדה בין הכבד הימני לכבד השמאלי הוא קו דמיוני שעובר בין כיס המרה למוצא ורידי הכבד לווריד הנבוב התחתון (תמונה 2א, מישור ההפרדה הדמיוני מסומן בקו כחול).

 הכבד השמאלי בנוי מסגמנטים 2,3,4 . והכבד הימני בנוי מסגמנטים 5,6,7,8  (תמונה מספר 3) ,

לתשומת לב: לכבד הימני יש "עומק" ולכן הוא נראה במבט קדמי כאילו הוא קטן יותר, אולם זה לא כך. במידה ומפרידים (לצורך המחשה) בין הסגמנטים של הכבד רואים אזי את המבנה המיוחד של הכבד (תמונה מספר 4):

לכבד יש אספקה דמית כפולה ומקורה מעורק הכבד ומווריד השער (וריד פורטלי, Porta  ), ניקוז של הדם הוא  דרך ורידי הכבד לווריד הנבוב התחתון, וניקוז מרה דרך צינור המרה לתריסריון. כל אונת/חלק של הכבד (חלק ימני וחלק שמאלי), וכל תת חלק (סגמנט) של הכבד הוא בעל אותו מבנה אנטומי מיוחד: הוא מקבל אספקה דמית כפולה – עורקית ופורטלית, ויש לו  וניקוז ורידי, וניקוז מרתי. 

כריתת כבד חלקית:

כריתה חלקית של הכבד מתאפשרת רק כשלחלק של הכבד שנותר נשמרת האספקה הדמית האמורה והניקוז הורידי והניקוז של המרה.

כריתת הכבד הימני כוללת כריתת כל הסגמנטים של חלק הכבד הימני (5-8 ) ומחייבת כמובן שמירה על האספקה הדמית של הכבד השמאלי והניקוז הוורידי וניקוז של נוזל המרה.

כריתת חצי הכבד השמאלי כוללת כריתת הסגמנטים של הכבד השמאלי (2-4) ושימור מרכיבי כבד ימין.

כריתת אונת כבד שמאל כוללת כריתת סגמנטים 2-3 בלבד.

ניתן לבצע כריתת סגמנטים שונים הן בצד הימני והן בצד השמאלי. לדוגמה, אם יש שתי גרורות בכבד ממקור סרטן של המעי הגס והן ממוקמות משמאל (סגמנט 3)  ומימין  (סגמנט 6) והן שטחיות – אזי ניתן עקרונית לבצע כריתת שני הסגמנטים, כמובן בתנאי שהכבד תקין.  

מצבים מיוחדים:

שחמת של הכבד (צירוזיסCirrhosis;): במידה ויש גידול של הכבד במצב של שחמת, אזי יכולת הכריתה תלויה בחומרת השחמת (תפקוד ורזרבה של הכבד), ובמיקום של הגידול.

במקרה שחמת קשה לא ניתן לבצע כריתת כבד גדולה שכן גם אם, לדוגמה, נשארת מחצית מנפח הכבד, הרי שהכבד החולה שנותר לא מסוגל לבצע צמיחה מחדש.

המיקום של הגידול חשוב ביותר: גידול שממוקם בקצה - בשטח פני הכבד  – מאפשר את כריתתו (נפח כבד שנכרת מהווה אחוז קטן מנפח הכבד). אולם במידה והגידול  ממוקם במרכז הכבד שכריתתו אז מחייבת  כריתת  לפחות חצי מנפח הכבד – הרי שנפח הכבד שיוותר לא יאפשר תפקוד תקין או רגנרציה ולכן הוא לא ניתן לכריתה.

חולה שקבל טיפולים כימותרפיים עקב מחלה גרורתית של הכבד:

ידוע כיום שטיפול כימותרפי עשוי לפגוע אנושות ביכולת הרגנרציה של הכבד. למזלנו, ברוב המקרים נזק כזה הוא הפיך והכבד מסוגל להתאושש ולחדש את יכולתו תוך מספר שבועות (בין 6-8 שבועות). לכן, במקרים שהחולה קיבל טיפול כימותרפי – יש לחכות מספר שבועות לפני שניתן לבצע ניתוח כריתת כבד.

גידולים גדולים שממוקמים במרכז הכבד:

יש מצבים מיוחדים שבהם הגידול ממוקם כך שהוא מערב את כלי הדם הימניים והשמאליים. כריתתו אזי אינה מתאפשרת שכן לא ניתן אז לשמר את האספקה הדמית של הכבד שנותר.

מספר גרורות בכבד:

ניתן לבצע כריתת כבד גם במקרים שבהם יש מספר גרורות אולם התנאי הוא שבכבד שנותר לא יישארו גרורות. במידה ויש גרורות, והן אפילו זעירות, פחות ממילימטר, אזי מהר מאד לאחר הכריתה הן גדלות. לדוגמה, אם יש בכבד הימני את מרב המסה הגידולית ומשמאל יש מספר גרורות קטנות ומבצעים כריתת כבד ימין – הרי שבמיידיות אכן מרב המסה הגידולית נכרתת – אולם מהר מאד הגרורות בצד שנותר מתפתחות וגדילות (הגורמים שמשפיעים על צמיחה מחדש של הכבד שנותר משפיעים גם על הגרורות, ולעיתים בצורה עוד יותר חזקה), ובסופו של דבר, כל הניתוח היה לשווא, ויותר מכך, אף עשויה להיות החמרה מעבר לסיכון שבניתוח עצמו.

גידול (סרטן) של הכבד:

גידולי כבד יכולים להיות ראשוניים או משניים (גרורות). גידולים ראשוניים יכולים להיות גידולים שפירים או גידולים ממאירים.

גידולים שפירים

המנגיומה Hemangioma  – הגידול השפיר השכיח ביותר של הכבד, מורכב מצבר של כלי דם, ולכן הוא בעל מבנה ספוגי, במרכזו יש ברוב המקרים אזור צלקת. בדרך כלל הוא בגודל פחות מ-3 ס"מ אולם יכול להגיע לגודל שמעל 20 ס"מ. הסיבה היחידה לכריתתו היא באם הוא גורם לסימפטומים (תסמינים) וללא קשר לגודל ההמנגיומה. המנגיומה לא מדממת עצמונית. נוכחותה מאפשרת פעילות יום יומית רגילה.  

אדנומה (Adenoma) – גידול שקיים בדרך כלל אצל נשים ועשוי להיות תלוי/מושפע הורמונאלית (כמו כדורים למניעת הריון). גידול זה עשוי לדמם עצמונית (ספונטאנית) ולכן יש בדרך כלל הוריה לכריתתו.

 FNH (Focal Nodular Hyperplasia ) – גידול שאינו מושפע הורמונאלית, יש הוראה לכריתתו אם הוא סימפטומאטי (כמו לחץ מקומי על הקיבה שגורם לבחילות והקאות).

גידולים ממאירים של הכבד

יכולים להיות ראשוניים או משניים (גרורתיים).

גידולים ראשוניים: בכבד יש שני סוגי תאים עיקריים: תאי כבד (הפטוציטים), ותאי צינורות המרה.  גידול שמקורו בתאי הכבד ייקרא הפטומה (HCC, Hepatocellular Carcinoma ). הפטומה הוא גידול שמופיע  בדרך כלל בכבד שחמתי (צירוזיס) על רקע הפטיטיס (הפטיטיס B או C). משום כך חולי שחמת של הכבד חייבים להיות במעקב לאיתור הופעת גידול כזה על ידי בדיקות תקופתיות של אולטרסאונד של הכבד ובדיקת סמן שהוא מוגבר במקרה זה – אלפה-פטו-פרוטאין (Alfa-Feto-Protein, AFP).

הסוג השני השכיח הוא גידול ממקור התאים שמרכיבים את צינורות המרה והוא נקרא לכן כולנגיוקרצינומה (Cholangiocarcinoma). בגידול זה מופיעה ברוב המקרים עלייה של הסמן  199 CA, וכן CEA.  

גידולים גרורתיים בכבד:

הכבד הוא האבר השכיח ביותר ל"קליטת" גרורות ממקור גדולים של מערכת העיכול, ובמיוחד גידולים ממקור מעי גס ורקטום, מעי דק וגידולי קיבה וושט. אולם הכבד עשוי להכיל גרורות שמקורם בכל גידול סרטני, ולאו דווקא ממקור גידול שנמצא בחלל הבטן, שכן הגרורות יכולות להתפשט דרך זרם הדם ולהגיע בדרך זו לכבד (לדוגמה גידול שחלה, שד, מלנומה, כליה וכו').

בחמישית מחולי סרטן המעי הגס והרקטום ניתן למצוא את הגרורות בכבד כבר עם האבחנה של הגידול במעי . משום כך חשוב ביותר לשלול נוכחות הגרורות לפני ניתוח המעי על ידי בדיקות הדמיה כמו CT של הבטן (עם חומר ניגודי תוך ורידי) .

יותר ממחצית חולי סרטן המעי הגס עשויים לפתח גרורות לכבד בשלב מסוים של מחלתם עובדה זו תלויה במידה רבה להתפשטות הראשונית של הגידול לבלוטות הלימפה. משום כך חשוב ביותר לבצע מעקב אצל חולים עם שאת המעי הגס לאחר ניתוח, במיוחד בחולים עם מעורבות בלוטות לימפה שהתגלתה בזמן כריתת הגידול במעי.  

אבחון גידולים של הכבד:

מבין בדיקות ההדמיה השונות יש לציין את:

בדיקת CT של הבטן: בדיקה זו היא הבדיקה הסטנדרטית לאבחון מעורבות כבד בגידולים. חשוב לבצע אותה עם הזרקת חומר ניגודי לווריד ואז הדגמת רקמת הכבד יעילה והדיוק עולה משמעותית. כמובן שיש להתייחס לחולים עם פגיעה בתפקוד הכליה או חולים עם רגישות יתר לחומר הניגוד (יוד) שמוזרק.

בדיקת PETCT: בדיקה זו מתבצעת באותם המקרים שבהם אובחנה מעורבות הכבד ואז לפני ניתוח עתידי יש להוציא מחשבון מעורבות במקומות אחרים מחוף לכבד. הבדיקה מתבצעת גם כשיטת מעקב לתוצאות הטיפול הכימותרפי.  

יעילות: לצערנו יעילות הבדיקות הללו מוגבלת. הבעיה היא, ראשית, בגודל הגידולים, כשכמובן קשה יותר לאתר גידולים שמתחת ל-2 ס"מ ועוד יותר קשה לאתרם כשהם בגודל של מספר מ"מ. משום כך חלק אינטגראלי של כירורגיית הכבד הוא הערכה לפרוסקופית (ראה בהמשך).   

מתי מבצעים כריתת כבד חלקית?

במקרים של גידולים ראשוניים של הכבד שאינם ממאירים:

במקרים של המנגיומות או ציסטות של הכבד: הטיפול בניתוח מתאים רק במידה ויש סימפטומים שמפריעים בחיי היום יום (כמו בחילות והקאות עקב לחץ מקומי על הקיבה, או כאבי בטן).

במקרי אדנומה – יש הוריה לניתוח מסיבת סיכון לדמם.  

הטיפול בגידולים ממאירים של הכבד:

כעיקרון, כריתת כבד חלקית, במידה ומתאפשרת, היא הטיפול היעיל ביותר במקרי שאתות ממאירות של הכבד.

הניתוח נחשב לניתוח גדול, ולעיתים מורכב ויכול לארוך מספר שעות (ראה בהמשך). משום כך יש להעריך את הסיכון בניתוח. יש  לכן חולים שלהם לא ניתן יהיה לבצע ניתוח כזה (לדוגמה, חולה מעל גיל 80, עם מחלת לב קשה והתקפי לב בעבר ועם ארועים מוחיים  [CVA] קודמים).

ניתוח כריתת כבד חלקית יעיל ונכון לבצעו רק באותם המקרים שבהם אין מעורבות גידול במקומות אחרים, או שכריתת הכבד החלקית היא חלק מתכנית טיפולית שמטרתה לכרות /להשמיד את כל הגידולים וכל המקומות. לדוגמה, ניתן לשקול טיפול ניתוחי במקרים של גרורה בכבד ממקור קולון עם גרורה בריאה במידה ומתוכנן ניתוח/ניתוחים שיכללו כריתה של הגרורות בשני האתרים (בשלב אחד או בשני שלבים).

טיפול רב תחומי: הטיפול במחלה גרורתית של הכבד הוא טיפול רב תחומי (multidisciplinary) וכולל מומחים משטחים שונים. צוות כזה יכלול אונקולוג, כירורג, ולפי הצורך – רדיולוג שמומחה בפעולות פולשניות, גסטרואנטרולוג, וכירורגים מתחומים שונים (ריאות, גניקולוגיה, אורולוגיה וכו', והכול בהתאם לצורך).

חשוב להדגיש שכל טיפול שמתבצע בחולה עם גרורות בכבד חייב להתבצע על ידי צוות כירורגי/אונקולוגי שיתכנן את הטיפול לפני הניתוח (אם צריך, או להחליט שלא צריך), שיתכנן את הניתוח, ושיתכנן את הטיפול שלאחר הניתוח בהתאם לממצאים שנתגלו בניתוח ולניתוח שבוצע.

וכך, כל טיפול שהכירורג יציע חייב להיות מקובל ומתואם עם האונקולוג המטפל.    

בנוסף לאמצעי של כריתת כבד כירורגית, יש כיום אמצעים נוספים לטיפול בגידולי כבד בשיטות של הרס מקומי של הגידול, כולל "קליפה" של רקמת כבד תקינה סביב הגידול על מנת לאבטח טיפול שלם. שיטות אלה כוללות שימוש באנרגיית RF  (Radiofrequency ablation: חימום, הרתחה של הגידול באמצעות אנרגיית גלי רדיו). השיטה יעילה לטיפול בגידולים עד קוטר 3 ס"מ.

הקפאה (Cryoablation): הכנסת מחט למרכז הגידול ויצירת "כדור קרח" סביבו. שיטה זו יעילה בגידולים עד 5 ס"מ.  

במקרים מיוחדים ניתן לבצע כריתת כבד בשני שלבים תוך שימוש באמצעים שונים.  

לדוגמה – במידה ויש גרורות בכבד הן מצד ימין והן משמאל ניתן להשמיד תחילה את הגרורות משמאל בשיטות זעיר פולשניות לפרוסקופיות תוך שימוש בשיטת RF  ולאחר מכן בשלב השני, ולאחר שמוודאים שאכן לא נותרו גרורות בכבד השמאלי – לבצע כריתת הכבד הימני – כשהכבד השמאלי הנותר חופשי מגרורות.

לעיתים לא ניתן לבצע כריתת כבד ימין משום שאונת הכבד השמאלי שנותרת קטנה מדי. במקרים כאלה ניתן לבצע קשירת הווריד הפורטלי הימני. זהו מעין חיקוי של כריתת הכבד הימני שכן בעקבות ניתוק האספקה הדמית הכבד הימני מצטמק (אטרופיה). ואזי -  הכבד השמאלי גודל על מנת להשלים את נפח הכבד לנפח תקין. בשלב השני כריתת הכבד הימני עם גרורותיו מתאפשרת מאחר שהכבד השמאלי גדל לנפח כזה שמאפשר רגנרציה.

במקרים מסוימים ניתן לשלב כריתת כבד עם טיפול ממוקם ב RF בצד הכבד השני . לדוגמה, אם יש גרורות בכבד הימני והשמאלי – ניתן בשלב ראשון ל"השמיד" את הגרורות משמאל על ידי טיפול RF -  בגישה לפרוסקופית ולאחר שמוודאים שאכן כל הגרורות משמאל הושמדו – מבצעים את כריתת הכבד הימני.

תיאור הניתוח:

הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. בחלקו הראשון של הניתוח מתבצעת הערכה לפרוסקופית.

הערכה לפרוסקופית מתבצעת כמקובל. תחילה מתבצע ניפוח חלל הבטן על ידי גז פחמן דו חמצני שמוחדר לחלל הבטן על ידי מחט מיוחדת. בשלב ראשון מתבצעת הערכה ויזואלית של חלל הבטן על ידי מצלמה שמוחדרת לחלל הבטן דרך שרוול פלסטיק בקוטר 10 מ"מ. השרוול מוחדר דרך חתך קטן מתחת לטבור. ההערכה הזו כוללת בדיקת חלל הבטן הנראה וכוללת בדיקת שטח פני הכבד, שטח פני דופן חלל הבטן, המעיים והפדר (אומנטום).

לאחר שנשללה מעורבות לא צפויה כזו – מתבצעת בדיקת נפח הכבד שאינו נראה וזאת על ידי בדיקת US. בדיקה זו מתבצעת על ידי מתמר (Probe) אולטרה-סאונד בקוטר של 10 מ"מ שמוחדר דרך שרוול בחתך נפרד בבטן ימין עליונה.

בדיקת האולטרה-סאונד הלפרוסקופית (Laparoscopic ultrasound) נמצאה כבדיקה המדויקת ביותר ועשויה להראות גידולים בקוטר של 3-4 מ"מ שלא מודגמים בשום בדיקת הדמיה.

בבדיקה זו מאשרים את הממצאים שהודגמו בבדיקות ההדמיה. לעיתים מוצאים גרורות נוספות שלא משנות עקרונית את מהלך הניתוח. לדוגמה – אם סיבת הניתוח היא גרורה בודדת בכבד ימין ומוצאים גרורה נוספת בכבד ימין הרי שבכל מקרה הייתה מתוכננת כריתת כבד ימין שתכלול אז את הגרורה הנוספת. לעומת זאת, אם הממצאים לפני הניתוח כללו גרורה בודדת בכבד ימין ובדיקת האולטרה-סאונד הלפרוסקופי הראתה גרורות מרובות בגודל של מספר מ"מ בשתי האונות – אזי אין טעם בניתוח ובזה תמה הפעולה הכירורגית.

רק לאחר שמאשרים את המעורבות של הכבד בלבד מתבצעת פתיחת הבטן (חתך אלכסוני רחבי מימין מתחת לקשת הצלעות, שלעיתים עובר את קו האמצע לכיוון שמאל). שוב נבדק חלל הבטן ושוב מבצעים בדיקת אולטרה-סאונד של הכבד על מנת לאשר סופית את הממצאים. הטעות בבדיקת US לפרוסקופי יכולה להיות עד 5%, כלומר: 5 חולים מתוך 100 שבהערכה לפרוסקופית נמצאו בהם ממצאים שמאפשרים כריתת כבד חלקית – מוצאים בהם בפתיחת הבטן ממצאים נוספים שלא נראו בבדיקה לפרוסקופית ושמונעים ניתוח.  

ההחלטה על מידת כריתת הכבד תלויה בממצאים הניתוחיים.

ניתן לכרות גידולים שטחיים בפריפריית הכבד בכריתות ממוקמות לא אנטומיות סגמנטריות או אפילו תת-סגמנטריות בגידולים קטנים. גידולים עמוקים בנפח הכבד או גידולים גדולים מחייבים כריתת כל הטריטוריה של הכבד המעורבת עד לכריתת כבד ימין או שמאל (כ-50%) מנפח הכבד.

לעיתים מיקום הגידול במרכז הכבד מחייב כריתה של הכבד הימני ועוד סגמנט של הכבד השמאלי (סגמנט 4) (ראה אנטומיה של הכבד). כריתה כזו, שנקראת כריתת כבד ימין מורחבת (Extended right hepatectomy)  יכולה להביא לכריתת 60%  – 70% מנפת הכבד וכל זאת בתנאי שמתקיימים התנאים שמאפשרים כריתה כזו.

שלבי הניתוח: במידה ומתבצעת כריתת כבד אונתית הרי שבשלב הראשון מנתקים את האספקה הדמית של אונת הכבד שכורתים (עורק וריד שער), מנתקים את צינור המרה המתאים, וכן את הווריד/ורידים המנקזים את האונה שכורתים. כל זאת תוך שימור קפדני של כל האלמנטים האמורים של חלק הכבד שנותר על מנת לשמור על תפקודו. לאחר מכן מתבצע חיתוך של רקמת הכבד הגבול הכריתה המתוכנן.

במידה ויש ספק לגבי המרחק שבין שולי הכריתה והגידול אזי שולחים לבדיקה מיידית דגימת רקמה מהשוליים שנכרתו לאישור כריתה ברקמה בריאה. כמובן שבמידה ויש ספק או שמתקבלת תשובה של שוליים מעורבים בגידול – מתבצעת כריתה נוספת בהתאם. 

הסיכונים בניתוח:

הסיכון העיקרי במהלך הניתוח הוא דמם שיכול להופיע תוך כדי ניתוק כלי הדם ותוך כדי חיתוך רקמת הכבד. סיכון זה מוגבר במידה והחולה קיבל טיפול כימותרפי לפני הניתוח, שאז רקמת הכבד פריכה והכריתה שלה קשה יותר.

הסיכונים המיידיים לאחר וכבר בסיום הכריתה הם בתפקוד הכבד שנותר. הכבד שנותר חייב, בין השאר, לשמור על המאזן המטבולי של הגוף (איזון חומצי-בסיסי), חייב לסנתז (לייצר) גורמי קרישה. במידה והתפקוד אינו מושלם (אי ספיקת כבד) – יש לעזור על ידי טיפול מתאים בתקופת הימים הראשונים עד לחזרת הכבד לתפקוד מלא.

הסיבוכים האפשריים הנוספים כוללים דלף מרה משטח פני הכבד. דלף כזה נסגר ספונטנית וברוב רובם של המקרים לא מחייב ניתוח נוסף. הופעת זיהום (עד לאבצס) באזור החלל שנותר במיטת הכבד שנכרת תיתכן, אולם גם כאן הטיפול אינו ניתוחי והוא על ידי אנטיביוטיקה, או, במקרים הקיצוניים של הופעת אבצס – ניקוז דרך העור בהכוונת CT או אולטרה-סאונד.

הסיכון למוות בכריתת כבד גדולה (50% ומעלה) או בכריתת כבד בחולים צירוטיים נע בין 0.5% בחולים ללא סיכון ניתוחי ידוע ול-4%-5% בחולים שיש להם סיכון ניתוחי מוגבר.    

התאוששות לאחר הניתוח:

לאחר הניתוח החולה מועבר לחדר התאוששות. במידה והכבד מתפקד היטב, ואין כל סיבוך מיידי – המנותח חוזר למחלקה. במידה ויש צורך להמשיך ולשמור ולטפל בחולה מהסיבות שהוזכרו – הוא מועבר למחלקת טיפול נמרץ.  

ה"צינורות " שלאחר הניתוח כוללים:

עירוי נוזלים (בדרך כלל מוחדר העירוי לווריד ביד, אולם, לעיתים, מוחדר תוך כדי הניתוח עירוי לווריד גדול יותר בצוואר).

זונדה לניקוז הפרשות הקיבה, שמושארת ל-24-48 השעות הראשונות לאחר הניתוח.

קטטר לשלפוחית השתן – שגם הוא מושאר ל-24-48 שעות .

בדרך כלל מושארים לאחר ניתוח כריתת כבד 1-2 נקזים בטניים שיוצאים בחתכים נפרדים (מספר מ"מ) בדופן הבטן הצדדית. נקזים אלה מושארים למספר ימים בהתאם המהלך הקליני.

כאב: כמו לאחר כל ניתוח בטן – עשוי להופיע כאב אולם הכאב בהחלט ניתן לשליטה על ידי טיפול תרופתי.

סך כל משך האשפוז הצפוי לאחר ניתוח כבד הוא 4-10 ימים בממוצע.

לאחר החזרה הביתה – יש לקחת בחשבון התאוששות של 2-3 שבועות וחזרה הדרגתית לאחר מכן לפעילות מלאה.