אסיא מדיקל - כריתת טחול לפרוסקופית

ד"ר עמיר סולד

הטחול הוא איבר שמשקלו הוא כ-100 גרם, והוא ממוקם מתחת ומשמאל לצלעות התחתונות. לטחול יש תפקיד חשוב במערכת החיסונית: הוא מזהה תאי דם פגומים שעוברים דרכו ומרחיק אותם ממחזור הדם. נוסף על כך הוא מזהה ומסמן חיידקים.
במצבי מחלה הטחול אף עלול לגדול עד למשקל של מספר קילוגרמים, וחלקו התחתון עשוי אז להגיע עד לאגן.

מחלות טחול שכיחות
במקרים מסויימים, כמו במחלת הטרומבוציטופניה החיסונית (ITP או TTP) או במצב של אנמיה המוליטית, הטחול הורס תאי דם חיוניים לגוף. בכך נפגע תפקודם של מנגנונים הזקוקים לתאי דם אלו.
תפקוד כושל של הטחול יכול להתרחש בגלל הגדלה שלו מסיבות שונות, או בשל התנהגות חריגה של תאים מסוימים בטחול המזהים בטעות תאים תקינים כפגומים. גם במצבים שבהם ישנה מחלה ראשונית של הטחול (שפירה או ממאירה) הוא יכול להוות גורם המפריע לתפקוד תקין.

הטיפולים האפשריים
לכל מחלה ישנו טיפול ייחודי. במחלות כמו ITP נהוג לטפל בסטרואידים ובתרופות אחרות המשנות את התנהגות המערכת החיסונית. כאשר המחלה הופכת כרונית, ויש צורך בטיפול ממושך, יש הגיון להרחיק את הטחול. כיום, במרבית המקרים, הניתוח יכול להתבצע בגישה לפרוסקופית (זעיר-פולשנית).
מדי שנה מבוצעים בארץ מספר לא מועט של ניתוחים לכריתת הטחול. ניתוחים אלו בוצעו עד לאחרונה דרך חתך גדול בדופן הבטן, אך מספר גדל והולך מבוצע בדרך הלפרוסקופית.

ניתוחים לכריתת טחול לפרוסקופית קיימים מאז 1992, ומספרם הולך ועולה בהתמדה. ניתוחים אלו מאפשרים חזרה מהירה יותר לפעילות יומיומית ולעבודה, כאב מופחת והם כרוכים בסיבוכים מועטים יותר מהניתוח המסורתי.
לאחר בדיקה מדוקדקת יכול המנתח להחליט אם כריתת טחול לפרוסקופית אפשרית במקרה שלך. ישנם מצבים בהם הניתוח אינו מתאים, כמו למשל אם הטחול גדול מאוד, או במקרה שבו היו ניתוחים קודמים באיזור.

כיצד מתבצע הניתוח?
הניתוח מתבצע בהרדמה כללית. לאחר שהמטופל מורדם מבצע המנתח חתך קטן בבטן השמאלית או בטבור, ומחדיר דרכו לפרוסקופ (צינור) ובו מערכת וידאו משוכללת, וכן כבל סיב אופטי המחדיר אור לחלל הבטן. הניתוח כולו מתבצע כאשר צוות חדר הניתוח מתבונן במסך וידאו גדול.

דרך מספר חתכים קטנים נוספים מוחדרים מכשירי הניתוח, בעזרתם מופרד הטחול מרקמות סביבו, וכלי הדם של הטחול (כלי דם גדול המגיע לשער הטחול ועוד מספר כלי דם קטנים המחברים בין חלקו העליון של הטחול לקיבה) מופרדים באמצעות מכשיר מיוחד, מכלב, האוטם אותם.

אצל 15% מהחולים מוצאים, בסמוך לטחול, רקמת קטנה בסמוך, הנקראת "טחולון". אם מוצאים במהלך סריקת הבטן טחולונים - הם מורחקים.
כאשר הטחול מנותק כולו מכל כלי הדם הוא מוכנס לשקית אטומה שהוטמנה בחלל הבטן מבעוד מועד. השקית מובאת לדופן הבטן והטחול מוצא ממנה בחתיכות. לאחר הרחקת הטחול מבוצעת סריקה חוזרת של חלל הבטן.

לעתים ישנו צורך להשאיר בבטן נקז (צינורית דקה המנקזת הפרשות מאיזור הניתוח), אותו מוציאים כעבור מספר ימים. בתום הניתוח נסגרים הפתחים בעור בעזרת תפרים או מדבקות קטנות.
מעבר לניתוח פתוח
אצל מיעוט קטן מהמטופלים אי אפשר להשלים את הניתוח בשיטה הזעיר-פולשנית. זה יכול להיות משום שקשה להפריד את הטחול באמצעות המכשירים הארוכים או שהאנטומיה של איברי הבטן היא כזו שמקשה על זיהוי מספיק דרך עדשת המצלמה.

כאשר המנתח מחליט שלצורך שמירה על בטיחותו של החולה יש לעבור לניתוח "פתוח" זהו אינו סיבוך ניתוחי - אלא שיפוט רפואי נכון ושקול. מצבים כמו ניתוחי בטן עליונה קודמים או דמם עשויים להגדיל את הסיכוי לעבור לניתוח "פתוח". ההחלטה על ניתוח מסורתי, בין אם היא נעשית לפני הניתוח או במהלכו, היא החלטה של הצוות המטפל הנעשיית אך ורק לשמירה על ביטחונו ושלמות גופו של המנותח.

סיבוכי הניתוח
הסרת טחול היא ניתוח שלעתים כרוך בסיבוכים, ללא קשר לטכניקה שבה בוצע. בכל ניתוח עשויים להתפתח באופן נדיר סיבוכים, בעיקר זיהום ודימום. סבוכים אילו אינם שכיחים בניתוחי כריתת טחול לפרוסקופית.
הסיבוך המדאיג ביותר, המתרחש במקרים ספורים בלבד, הוא זיהום חיידקי אלים וקשה לטיפול. כדי להימנע ממנו, מקבל כל חולה שעבר כריתת טחול חיסון נגד החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום זה. בנוסף, מומלץ לטפל באנטיביוטיקה בכל זיהום שכיח, ולהתחיל את הטיפול מוקדם. בחלק מהמנותחים ימליץ הרופא המטפל על טיפול מונע קבוע באנטיביוטיקה לתקופת זמן ארוכה.

בשיטה הלפרוסקופית קיים גם סיכון נמוך מאוד לפגיעה באיברים שכנים כמו קיבה, לבלב ומעי. באחוזים בודדים עשוי להתפתח זיהום תת-סרעפתי המצריך ניקוז. ניקוז כזה בדרך כלל מבוצע בניקור דרך העור, אך לעתים נדירות יש צורך בניקוז ניתוחי.
לאחר הניתוח
מייד בתום הניתוח מתעוררים מההרדמה ומועברים לחדר ההתאוששות, שם שוהים תחת השגחה עד לערנות מוחלטת. המשך האשפוז הוא במחלקה הכירורגית שממנה משתחררים. הכאבים לאחר הניתוח צפויים להפריע רק ב-24-48 שעות הראשונות שלאחר הניתוח. כאבים אילו יגיבו לתרופות נגד כאבים להן יינתן מרשם בשחרור.

מומלץ לצאת ולהתנועע החל מיום אחד לאחר הניתוח, כאשר המגבלה היחידה היא הכאבים. אין גם כל מניעה להתקלח ביום שלאחר הניתוח. מאוד שכיח לסבול מספר ימים מכאבים בכתפיים. כאבים אילו מוקרנים מהסרעפת המגורה מהגז בו משתמשים לניפוח הבטן, והם נשלטים על ידי משככי כאבים רגילים.
לאחר כריתת טחול לפרוסקופית ניתן לחזור תוך כשבוע לפעילות רגילה, כולל הליכה, נהיגה במכונית, עלייה במדרגות, הרמת משא וקיום יחסי מין. אם מופיע חום מעל 37.5, צמרמורת, הקאות, קושי בהטלת שתן או הפרשה מצלקות הניתוח יש ליצור קשר מיידי עם המנתח.