Trigger menu Trigger search form
אסיא מדיקל > חדשות אסיא > פרופ' רמי צ'רניאק ממייסדי אסיא מדיקל – ליום השנה לזכרו

פרופ' רמי צ'רניאק ממייסדי אסיא מדיקל – ליום השנה לזכרו

מאת: אסיא 15.12.14

מילים מהלב …. ד"ר עמיר סולד

CandleIconכירורגיה היא תחום רפואה קצת אקסלוסיבי, והאמת ניתנת להאמר שמי שלא עובד כמנתח לא יכול להבין את חווית החיים של מנתח. האחריות הטוטלית על חייו של אדם אחר, החובה להיות ישר, לקבל ביקורת ובה בשעה להיות המבקר החריף ביותר של עצמך, הקושי העצום להתמודד עם כשלונות, שלעיתים מחירם הוא חיי אדם, והמחיר הרגשי הכבד של  עמידה לבד מול הכשלונות, מתאזנים כמעט תמיד ברגעים המופלאים בהם ברור לך שעמדת בין המוות לבין המטופל שלך, או שהענקת לו איכות חיים והחזרת אותו למעגל החיים הפעילים.

רמי צ׳רניאק היה הכירורג האולטימטיבי
היה לו ידע עצום וסקרנות אין קץ לדעת עוד ועוד. הוא חתר להבין לעומק תהליכים ביולוגיים, התנהגות רקמות ותהליכי מחלה ברמת ידע של חוקר מעבדה מהשורה הראשונה. הוא קרא ולמד, היה מוכן ללמוד מזוטרים ממנו, לא התבייש לנסוע ולצפות במנתחים אחרים מבצעים פעולות שלא היה בטוח שהוא שולט בהן לחלוטין, ואף התגאה בכך שהוא ממשיך ללמוד.

לרמי היו ידי זהב
אבל באמת. הוא היה שמאלי, אך לימד עצמו בעקשנות הידועה שלו לשלוט במיכשור כירורגי בשתי ידיו באופן שווה. הוא היה מאותם מאסטרים נדירים, שיודע לעשות פשוט הכל, ששום איבר לא זר לו, כל אתר בגוף נהיר לו לחלוטין והוא היה מסוגל באמת לפרק אדם שלם ולהרכיב אותו בחזרה ללא שמץ של היסוס או טעות. הוא לימד את עצמו טכניקות חדשניות, והיה מתווכח עם צעירים ממנו שהיו שמרנים ממנו בהרבה על הצורך בשימוש באולטראסאונד, טכניקות השמדה של גידולי כבד וכירורגיה לפרוסקופית כאחד.

הוא ביצע ניתוחים יצירתיים, תובעניים טכנית וביצע את כל שלבי הניתוח כמאסטרו אמיתי. הוא גם היה תמיד האיש שלו קראו עמיתיו לחלץ אותם מצרות, ואף פעם לא דרש הכרה או תגמול עבור עזרה זו, וכאשר ניתוח הסתבך מאד תמיד היה נשמעת אנחת רווחה כבושה כשרמי נכנס לחדר.

ניתוח כירורגי- פרופ' צ'רניאק

והכי חשוב, רמי היה אדם עם לב ענק
מאחורי הנוקשות שלו, הילדות הקשה לניצולי שואה, המאבק התמידי להיות מצטיין, היה אדם נדיב, חומל וקשוב עד אין קץ למי שנזקק לו. הוא יזם, במסגרת רפואה פרטית, טיפול חינם בניצולי שואה. הוא היה זמין למטופליו בכל עת, וכשאחד מהם הסתבך הוא תמיד היה שם.

הייתי עד לפני מספר שנים לנסיעה שלו לחופש לקובה, אותה תמיד רצה לבקר, וממנה חזר כעבור יום מכיוון שמטופל שלו פיתח סיבוך אחרי ניתוח. הוא היה שותף ישר ונאמן, ואחרי שעברת את המסננת הקשה שלו והוכרזת כאדם ראוי הוא נתן בך אמון מוחלט ולא בדק אחריך אף פעם. ולבסוף,

הנקודה הרכה ביותר שלו היתה המשפחה. הוא היה תמיד זמין, שופע אהבה, וארשת הפנים שלו היתה משתנה לחלוטין כשהיה עונה לשיחת טלפון מאחד מילדיו . הוא תמך, קידם, נלחם עבור ועודד את ילדיו והתגאה אין קץ בנכדיו.

אני שמח וגאה שהייתי שותף, חבר ותלמיד שלו. אני עדיין מתגעגע אליו מאד. 

ד"ר עמיר סולד