סוכרת

בישראל יש כ-400,000 חולי סוכרת (10% מהם מסוג 1 ו-90% מסוג 2). שני סוגי הסוכרת נגרמים כתוצאה מבעיה כלשהי בייצור אינסולין או בקליטתו. אינסולין הוא הורמון המופרש מהלבלב אל מחזור הדם, ויש לו כמה תפקידים, כמו עידוד של תאים להתחלק ולהתמיין, ושליטה על רמת "חומרי המזון" בדם.

סוכרת לא מאוזנת גורמת לסיבוכים באיברי מטרה (לב, כליות, מוח וכלי דם קטנים). מחקרים רבים הראו כי איזון הדוק של רמות הסוכר במשך היום והלילה במקביל לאיזון הדוק של לחץ הדם, רמות השומנים בדם, ושמירה על משקל גוף תקין, מורידים את הסיכון לסיבוכים שונים באיברי המטרה.

סוכרת שאינה מאוזנת היטב עלולה להוביל עם הזמן לבעיות עיניים, כפות רגליים, כליות ולב. מחקר ה-UKPD (מחקר סוכרת ייחודי שנערך על-פני שנים רבות בבריטניה), הראה כי איזון הולם של הגלוקוז בדם מסייע בהפחתת הסיכון לסיבוכים באיברים אלו, ומבטיח למטופל איכות חיים טובה יותר.

סוכרת מסוג 1
סוכרת מסוג 1 מוגדרת כסוכרת הנגרמת מהרס תאי הבטא בלבלב, המייצרים את האינסולין, ומאופיינת בחוסר ייצור מוחלט של אינסולין. אצל רוב חולי הסוכרת מסוג 1 נגרם הרס זה בעקבות שפעול מערכת החיסון העצמית. בחולים אלה, הלבלב אינו מייצר אינסולין בכלל, ולכן יש צורך לספק לגוף אינסולין ממקור חיצוני, באמצעות הזרקה או חיבור למשאבת אינסולין.

סוכרת מסוג 2
סוכרת מסוג 2 נגרמת כאשר הגוף אינו מייצר מספיק אינסולין, ו/או אינו עושה שימוש תקין באינסולין.

לאחר כל ארוחה, מערכת העיכול מעכלת את המזון והופכת אותו לגלוקוז, כך שרמות הגלוקוז בדם עולות. בגופו של אדם בריא, משתחרר אינסולין המסייע בהרחקת עודפי גלוקוז מהדם, ומאחסן אותו בשרירים ובשומן לשימוש עתידי. כאשר רמות הגלוקוז בדם יורדות, רמת האינסולין יורדת גם היא (לדוגמה, בזמן פעילות גופנית). באופן זה מסייע האינסולין לווסת את רמות הגלוקוז בדם, ושומר עליהן בטווח ערכים תקין.

אצל האדם הסוכרתי, לעומת זאת, קיימת כמות מועטה של אינסולין או תנגודת לאינסולין. במילים אחרות, קיים מנגנון המונע מהגלוקוז להיכנס לתא, ולפיכך רמות הגלוקוז בדם תמיד גבוהות.

השפעות מזיקות של ערכי סוכר גבוהים
רמות סוכר מוגברות (מעל 100 מ"ג לדציליטר בצום ומעל 140 מ"ג לדציליטר שעתיים לאחר הארוחה) גורמות לנזקים בלתי הפיכים באיברי הגוף השונים. הנפגעים העיקריים הם כלי הדם הגדולים והקטנים. לכן, בקרב אנשים סוכרתיים, התקפי הלב הם פי 2-4 יותר מאשר בלא סוכרתיים. קטיעות הגפיים התחתונות הן פי 16 יותר מאצל הלא סוכרתיים. כמו כן, עיוורון, אי ספיקת כליות, שבץ מוחי, וטיפולי דיאליזה עשויים להופיע על רקע מחלת הסוכרת.