פסוריאזיס

מהי מחלת הפסוריאזיס?

פסוריאזיס הנה מחלת עור דלקתית כרונית הפוגעת בכ-2% מהאוכלוסייה.
למחלה יש רקע גנטי, אך התורשה של המחלה היא מורכבת ומערבת גנים רבים.
המחלה יכולה להופיע בכל שלב בחיים, מהלידה, אך לרוב היא מופיעה בגילאי העשרה או אחרי גיל 50.

איך מאבחנים פסוריאזיס?
האבחנה נעשית לרוב על סמך תשאול ובדיקה גופנית. במקרים מיוחדים יש צורך בנטילת ביופסיית עור.

איך מטפלים במחלה?
סוג הטיפול מותאם לחומרת המחלה: המקרים הקלים יטופלו בעיקר באמצעות טיפולים מקומיים (משחות) ואילו המקרים הקשים יותר יטופלו בפוטותרפיה ותרופות סיסטמיות (זריקות וכדורים).

טיפולים בקרינת אור:
פוטותרפיה, טיפול בקרינת אור, מתבצע במרפאות כשלוש פעמים בשבוע, בכל פעם למספר דקות, במשך מספר חודשים.

ים המלח:
קלימטותרפיה בים המלח כוללת בעיקר חשיפה לשמש , הטיפול מוכר בסל הבריאות ונמשך לרוב שבועיים.

טיפולים סיסטמיים:
רטינואידים – כדורים שהם נגזרות של ויטמין A (נאוטיגזון). יעילותם משתנה בהתאם לסוג הפסוריאזיס ותופעות הלוואי שלהם כוללות יובש בפה ובעיניים, נשירת שיער קלה, הפרעה בתפקודי הכבד ועלייה בשומני הדם. הטיפול בתרופה מצריך מעקב רפואי ובדיקות דם תקופתיות. התרופה יעילה במיוחד בשילוב פוטותרפיה, אולם אסורה לשימוש אצל נשים בגיל הפוריות בשל הסיכון למומים בעובר.

מטוטרקסט:
תרופה המשמשת נגד דלקת שנמצאה יעילה גם נגד פסוריאזיס. התרופה ניתנת דרך הפה בליווי רפואי ובמעקב אחר בדיקות הדם. ייתכנו תופעות לוואי ובהן הפרעה בתפקודי כבד, פיברוזיס כבדי לאחר שימוש ממושך. דרושה הפסקה של שלושה חודשים לפני הכניסה להריון הן לנשים והן לגברים.

ציקלוספורין:
תרופה המדכאת את מערכת החיסון והמשמשת במקור כנגד דחיית איברים מושתלים. השפעתה מהירה מאוד ויעילותה רבה, אך היא שמורה למקרים קשים שנכשלו בטיפולים אחרים כיוון שהיא עלולה לפגוע בתפקוד הכליות ולהעלות את לחץ הדם. היא מחייבת ניטור צמוד ופיקוח רפואי. משך הטיפול בתרופה קצר – עד להשגת הפוגה, ואז מועבר החולה לטיפול בתרופה אחרת לשימוש ממושך.

אוטזלה:
תרופה המדכאת את האנזים פוספודיאסטראז 4 ומעכבת את התהליך הדלקתי, התרופה בעלת תופעות לוואי מעטות. התרופה ניתנת דרך הפה, פעמיים ביום.

תרופות ביולוגיות:
תרופות אילו גרמו למהפכה בטיפול בפסוריאזיס בשנים האחרונות. תרופות ביולוגיות מיוצרות על ידי תאים חיים ומכאן השם שלהן. הן משפיעות על חלבונים מסוימים במערכת החיסון שמשתתפים בשרשרת האירועים הגורמים להיווצרות הפסוריאזיס – ובולמות את התפתחות האירועים. בשל השפעתן על מערכת החיסון הן כרוכות בסיכונים לפיתוח זיהומים ותופעות לואי נוספות התלויות בסוג הזריקה. מחירן גבוה מאוד ולכן סל הבריאות מגדיר מי מהחולים זכאי לקבלן.
בארץ רשומות מספר תרופות ביולוגיות – הקבוצה הוותיקה ביותר תרופות ממשפחת נגדי TNF: אנברל, יומירה, רמיקייד, והתרופות הביוסימילריות (מולקולות זהות המיוצרות על ידי חברות אחרות מתרופת המקור) וסימזיה.
תרופה נוספת המנטרלת את אינטרלאוקין 12 ו 23 היא סטלרה הנמצאת בשימוש מ 2009.
בקבוצה של נגדי אינטרלאוקין 17 יש שתי תרופות – קוסנטיקס וטאלץ
הקבוצה החדשה ביותר – תרופות נוגדות אינטרלאוקין 23 – טרמפיה וסקייריזי.
חלק מהתרופות יעילות מאוד גם כנגד דלקת המפרקים הפסוריאטית, כך שהחולים המתאימים יכולים ליהנות מתוצאות הטיפול. הניסיון שנצבר עם חלק מהטיפולים הנו רב ושיעור תופעות הלוואי החמורות כגון זיהום קשה אינן שכיחות.
הטיפול ניתן בזריקות, לרוב בהזרקה עצמית, בתדירות שנעה בין אחת לשבוע לאחת ל- 3 חודשים, זאת בהתאם לתרופה שנבחרה. רמיקייד ניתנת בעירוי דרך הוריד. תרופות אלה מביאות להפוגה ולא לריפוי, והן מחייבות מעקב רפואי צמוד.
הטיפול הביולוגי הביא למהפך באורח החיים של החולים ובאיכותם. פריצת הדרך של הטיפולים הביולוגיים מסמנת את פתחה של תקופה חדשה בטיפול בחולי פסוריאזיס, המטפלת בשורש הבעיה – השיבוש במערכת החיסון האופייני למחלה.