Trigger menu Trigger search form
אסיא מדיקל > סיפורי מטופלים > בלה סולימנוב – "אחרי הניתוח החלטתי שאני יכולה להתקדם בחיים"

בלה סולימנוב – "אחרי הניתוח החלטתי שאני יכולה להתקדם בחיים"

מאת: אסיא 02.11.09
ד"ר אסנת רזיאל

מנהלת רפואית של מלב"י – המרכז לטיפול בהשמנת יתר. מנתחת מנוסה ובכירה מומחית בניתוחים לטיפול בהשמנת יתר. בוגרת התמחות-על בניתוחי השמנת יתר בארה"ב… למידע נוסף »






שלח שאלה

לפני שנה וחודשיים נכנסה בלה סולימנוב לניתוח שרוול קיבה במשקל של 120 ק"ג, ומאז הפחיתה 37 ק"ג. "בכל פעם שהייתי במצבי לחץ – התנפלתי על אוכל" היא נזכרת. "היום אני כבר לא משתגעת על אוכל כמו בעבר"

בכל פעם שבלה סולימנוב הרגישה עצבנית, מתוסכלת או כועסת על העולם – היא אכלה מכל הבא ליד, ובכמויות גדולות. האוכל היה עבורה פיצוי על כל הקשיים. למרות שניסתה לשלוט על הדחף לאכול ופתחה בסוגים שונים של דיאטות, הרבה דיאטות, תמיד חזרה למשקלה ההתחלתי ואף למשקל גבוה ממנו, מלווה תמיד בתחושת אכזבה וכישלון.

עם השנים, ילדה שלושה ילדים, ובכל הריון העלתה כ-30 ק"ג. לאחר ההריון האחרון הגיעה למשקל של 120 ק"ג והרגישה שהיא חייבת לעשות מעשה.

כיום, בלה סולימנוב, מטפלת בקשישים במקצועה, גרושה בת 31 ואם לשלושה (בן 11, בת 7 ובן 5), מספרת בשמחה על העידן החדש בחייה. יותר משנה אחרי ניתוח שרוול קיבה שעברה במלב"י, שבעקבותיו הפחיתה 37 ק"ג, היא מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמה.

ספרי על תהליך ההשמנה שלך
"בתור ילדה הייתי דווקא מאוד רזה. בגיל ההתבגרות התחלתי להשמין. סבלתי גם מהפרעות אכילה. בכל פעם שהייתי במצבי לחץ או עצבנית – התנפלתי על אוכל. כל דבר קטן שהיה מעצבן אותי או לא הולך לי היה גורם לי לאכול עוד. קיבלתי סיפוק מהאוכל. בכלל, אני טיפוס שאוהב לאכול.

אחרי הלידה השלישית הגעתי ל-120 ק"ג. מסיבות בריאותיות הייתי גם צריכה לקחת אז סטרואידים – כך שנוסף למשקל העודף גם התנפחתי. בכל הריון עליתי 30 ק"ג, ולאחר מכן היה לי קשה מאוד לרדת במשקל".

למה החלטת לעשות ניתוח שרוול קיבה?
"במשך כל השנים ניסיתי את כל הדיאטות, וזה לא עזר לי. ירדתי במשקל ושוב חזרתי חזרה למשקל שאיתו התחלתי את הדיאטה. חשבתי גם על ניתוח טבעת, אבל פחדתי מהצורך בניתוחים חוזרים בשביל להחליף את הטבעת.

עד שהגעתי לד"ר אסנת רזיאל. לפני כן לא שמעתי ולא ידעתי על ניתוח שרוול קיבה. ד"ר רזיאל המליצה לי עליו. החלטתי ללכת על פיתרון לכל החיים".

איך עבר הניתוח?
"מהניתוח עצמו לא פחדתי, רק מההרדמה. אבל הניתוח עבר בסדר גמור ואחרי שבועיים השתקמתי וחזרתי לעבודה".

מהו השינוי שחל בך אחרי הניתוח?
"הייתי צריכה להתרגל לחיים חדשים, כבר לא יכולתי לאכול את כמויות האוכל שאליהן הייתי רגילה. לקח לי זמן להיות מודעת לזה. לא יכולתי לאכול את המזון בחתיכות גדולות, והתחלתי לחתוך הכל לחתיכות מאוד קטנות. לאט לאט הסתגלתי. זה כמו להיוולד מחדש.

מאז הניתוח, אני אוכלת נכון ולא משתגעת על אוכל כמו בעבר. היום אני נהנית מהאוכל בזמן ובכמות הנכונים ושומרת על המשקל. אנשים ברחוב פשוט לא מאמינים, לא מזהים אותי ואומרים שיש בי הרבה עוצמה".

האם שינית את אורח החיים?
" אורח החיים שלי השתנה לטובה. הסתפרתי, החלפתי מלתחה, אנשים לא מזהים אותי ברחוב. התחלתי גם לעשות קצת ספורט".

האם הניתוח השפיע על מצבך התעסוקתי?
"לפני הניתוח היה לי קשה פיזית. היה לי קשה לזוז. קשישים חששו לקבל אותי לעבודה שצריך בשבילה גם כוח פיזי, וכן היה לי קשה יותר להתקבל לעבודה.

פעם חשבתי שאי אפשר לשנות את המצב. אחרי הניתוח החלטתי שאני יכולה להתקדם בחיים. לקח לי שלוש שנים להבין שאני יכולה לסיים קורס מטפלות, למרות העבודה והטיפול בילדים שלי במקביל. סיימתי את הקורס והיום יש לי יותר עבודה וגם השכר השתפר. בקרוב אני עומדת להתחיל קורס נוסף שיכשיר אותי להיות עוזרת לעובדת סוציאלית. אני גם מתנדבת בקהילה. החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה".

ומה אומרים הילדים?
"לפני הניתוח הם קצת התביישו בי, למרות שהם מעולם לא אמרו זאת. כיום, הילדים גאים בי, הם מקבלים את השינוי בחיוך ובהערכה".