שיעול הוא אחד הרפלקסים החשובים של גופינו. הוא מופיע כאשר ישנו גירוי של דרכי האויר, לרבות הגרון, קנה הנשימה והסימפונות. שיעול יכול להיות תסמין של זיהום חריף או כרוני, אלרגיה, אסטמה, רפלוקס או תגובה לגורמים חיצוניים כגון עשן סיגריות או זיהום אויר.
שיעול יכול להיות תופעה "רצויה", כאשר הוא מגן עלינו מפני גורמים פתולוגיים בדרכי האויר, כגון גופים זרים, חיידקים או וירוסים. במקרים כאלו, שיעול אפילו יכול להיות מציל חיים!
יחד עם זאת, ישנם לא מעט מצבים בהם השיעול הוא תסמין טורדני של מחלה שפוגעת מאוד באיכות החיים. במצבים כאלו חשוב לאבחן את הסיבה לשיעול. האבחון נעשה לרוב על ידי צוות רב תחומי שכולל מספר התמחויות רפואיות ובהן אף אוזן וגרון, ריאות, גסטרואנטרולוגיה. מתוך אבחון מדויק של הסיבה לשיעול, ניתן יהיה למצוא את הטיפול המתאים להקל עליו.
חלק מהסיבות הכרוניות לשיעול, כגון סינוסיטיס כרונית או רגישות יתר של הגרון, נמצאות בתחום הטיפול של רופאי ורופאות אף אוזן וגרון.
רגישות יתר של הגרון היא מצב בו רפלקס השיעול עצמו הוא ש"התקלקל". סף הרגישות של סיבי עצב בגרון יורד משמעותית, וכל גירוי קטן (דיבור, אכילת מאכלים חריפים או חמוצים, ריחות חזקים, רוח חזקה) עלולים לעורר שיעול. ניתן לטפל ברגישות יתר של הגרון במספר אמצעים – טיפולים אצל קלינאית תקשורת שמטרתם ללמד שליטה על הנשימה והשיעול הרצוני, טיפולים תרופתיים לדיכוי השיעול או תרופות לנוירופתיה שמטרתן להפחית את הרגישות העצבית בגרון. בנוסף, ניתן גם לבצע זריקות לאלחוש מקומי block של העצבים התחושתיים של הגרון.
