גורמי סיכון לסרטן השד

11% מהנשים, על פי הנתונים העדכניים (או 1 מכל 9) לוקות כיום בסרטן השד, הנחשב למחלה הממארת השכיחה ביותר בעולם.
סיכויי הריפוי של המחלה, כאשר היא מתגלה בשלביה הראשונים, יכולים להגיע ל-90% ויותר. משמעות הדברים: אם גילית בזמן שלקית בסרטן שד – יש לך סיכוי מצויין להבריא ממנו לחלוטין.

חשוב להדגיש כי למרבית החולות אין גורמי סיכון לחלות, ולכן מעקב מסודר חשוב לכל אשה. עם זאת, חשוב גם להכיר את גורמי הסיכון ללקות במחלה.

סיפור משפחתי
גורם הסיכון העיקרי לסרטן שד הוא סיפור משפחתי של המחלה. אם אמך, אחותך או בתך לקו בסרטן שד – את נחשבת כשייכת לקבוצת הסיכון. לגיל שבו אובחנה המחלה אצל קרובתך ולחומרתה יש חשיבות רבה בהערכת הסיכון.

כך, למשל, אם אמך חלתה בסרטן שד בגיל 70 – תוספת הסיכון שלך היא כמעט זניחה, ועומדת על 1%. במצב זה אמנם מומלץ להיות במעקב הדוק מהרגיל אך רמת תוספת הסיכון אינה צריכה לגרום לחששות מיוחדים.

מנגד, אם אחותך לקתה בסרטן שד בגיל צעיר, אם אובחן אצלה גידול דו-צדדי ואם היא חוותה גידולים חוזרים – הרי שדרגת הסיכון שלך גבוהה יותר, ומומלץ לך להיות במעקב רפואי קפדני לעתים מזומנות.
ומה באשר לקרובות מדרגה שנייה, כמו סבתא או דודה? אם מדובר בקרובה אחת שלקתה בסרטן – הרי שאינך שייכת לקבוצת הסיכון. אולם כאשר מדובר ב-2 קרובות ומעלה, הרי שאת שייכת לקבוצת הסיכון.
מוטציות ה- BRCA

ל-3% מהנשים באוכלוסייה (בישראל מדובר בעיקר בנשים ממוצא אשכנזי ועירקי) יש מוטציה בגן ה-BRCA (1 או 2), החושפת אותן לסיכון להתפתחות סרטן השד, ואפילו בגיל צעיר.
הסיכון להופעת המחלה בנשאית של מוטציה כזו מגיע ל-75-80%, ובנוסף חשופות הנשאיות לסיכון מוגבר (של 30-50%) לחלות בסרטן השחלות.

בדיקה לנשאות (שהיא, למעשה, בדיקת דם פשוטה) מבוצעת בדרך כלל בנשים שחלו בסרטן השד או השחלה, כשהסבירות לנוכחות מוטציה משמעותית, בקרובות של נשאיות של המוטציה או כשקיים רקע משפחתי עשיר של נוכחות המחלה.

החלטה על ייעוץ גנטי ובדיקה צריכה להתקבל על ידי המטופלת, אחרי הסבר ממצה על המשמעויות וההשלכות של תשובה חיובית.

טיפול הורמונלי חלופי בגיל המעבר
טיפול הורמונלי חלופי, הניתן במשך 5 שנים ויותר לנשים בגיל המעבר שהווסת פסקה אצלן, מגדיל את הסיכון ללקות בסרטן שד בכ-50% (כלומר, 12% סיכוי ללקות במחלה במקום 8% בקרב אוכלוסיית הנשים). רמת הסיכון חוזרת לנורמה תוך מספר שנים מהפסקת הטיפול. מדובר בטיפול שמטרתו להפחית את התופעות הגופניות הכרוכות בהפסקת המחזור. ההחלטה על מתן הטיפול מתבססת על חומרת תופעות גיל המעבר, ועל איזון בין מידת השיפור הצפויה באיכות החיים למול הסיכונים הכרוכים בו. כיום הנטייה היא לנסות ולהימנע מטיפול הורמונלי חלופי בנשים להן סיכון מוגבר לסרטן השד מלכתחילה. כשניתן טיפול, השאיפה היא להגבילו בזמן, ולקיים מעקב צמוד יותר לגילוי מוקדם של סרטן השד, כמו למשל ביצוע של ממוגרפיה מדי שנה.

מחזור חודשי ממושך
כשהמחזור החודשי נמשך שנים רבות יותר (גיל תחילת מחזור מוקדם וגיל סיום מחזור מאוחר) ומופרע פחות (היעדר הריונות / הנקה / מיעוט הריונות / גיל מאוחר בהריון ראשון), הסיכון לחלות בסרטן השד גבוה מעט יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. תוספת הסיכון אינה גדולה והריונות מרובים ובגיל צעיר אינם ערובה נגד המחלה.

אלכוהול ושומנים
משקל עודף, תזונה עתירת שומן ושתיית אלכוהול הם שלושה גורמים מוכרים, שמעלים את הסיכון ללקות בסרטן השד, כמו גם בסוגי סרטן נוספים.

שינויים ברקמת השד
לעתים רחוקות, למרות שבדיקת הביופסיה הראתה תוצאות שליליות ושללה חשד לגידול, ניתן לזהות בה גורמי סיכון להתפתחות המחלה בעתיד. אם בטופס הביופסיה שלך נאמר כי זוהה מצב של "נאופלזיה לובולרית ממוקמת" (Lobular neoplasia in situ) או "היפרפלזיה דוקטלית אטיפית" (Atypical ductal hyperplasia) – הרי שאת בקבוצת סיכון להתפתחות סרטן השד בעתיד, ועלייך להקפיד על קיום בדיקות ממוגרפיה שגרתיות.

גורמי סיכון נוספים
מחקרים רבים עוסקים בגלולות למניעת הריון וטיפולי פוריות כגורמי סיכון לסרטן השד, אולם כיום אין עדות חותכת לתוספת סיכון כזו.
מחקרים אחרים מנסים כל העת לזהות גורמי סיכון נוספים לתחלואה בסרטן השד. לרבים מגורמי הסיכון שנמצאו יש משקל משני בלבד, וזאת מסיבות שונות.

כך, למשל, כאשר מזוהית תוספת סיכון מובהקת סטטיסטית – אך כזו שהיא זניחה מבחינה מספרית, או שמדובר בגורם סיכון כללי שרצוי לטפל בו בגלל מכלול של סיבות אחרות.