בקע טבורי הינו פגם בדופן הבטן בו אין סגירה של פתח באזור הטבור.
אצל כל העוברים, בשלב מוקדם של ההתפתחות העוברית (בשליש הראשון של ההיריון), כחלק מהתפתחות התקינה, ישנה יציאה של חלק מהמעי מחלל הבטן אל תוך חבל הטבור. בהמשך, המעי חוזר לחלל הבטן והפתח אמור להסגר עד סוף ההיריון. עד כ- 15-25% מהילדים נולדים כאשר הפתח הנ"ל אינו סגור לחלוטין ונראית בליטה באזור הטבור המתגלה לרוב לאחר נשירה של גדם חבל הטבור. בכל מצב בו הלחץ בבטן עולה (כגון בזמן בכי, שיעול, העברת גזים או צואה) מעי או שומן מחלל הבטן נדחפים דרך הפתח וישנה התבלטות באזור הטבור.
ברוב מוחלט של המקרים הפתח ממשיך להיסגר לאחר הלידה ובמשך השנים הראשונות לחיים ולרוב (כ- 90%) נסגר אפילו בשנה הראשונה לחיים. במידה ונשאר פתח לאחר גיל 4-5, הוא נוטה לגדול עם הזמן ולעיתים יתבטא רק בגיל מאוחר יותר. לרוב, ובעיקר בגיל צעיר, הבקע לא מפריע כלל (אין כאבים) אך לעיתים יתכנו כאבים באזור הטבור בעיקר בזמן פעילות גופנית (כגון ריצה) או כפיפות בטן.
הסיכוי לסגירת הבקע תלוי בגודלו הראשוני ובגיל הילד. גם בקעים גדולים הנראים "מפחידים" בתינוקות קטנים נוטים לקטון משמעותית עם הזמן ואף להסגר לגמרי.
במידה והבקע טבורי לא נסגר עד גיל 4-5, מומלץ לנתח בכדי לתקן ולסגור את הבקע. על אף שבגילאים הצעירים בקע טבורי לרוב לא גורם לכאבים והסיכון לכליאה/היתקעות של המעי בתוך הבקע (חוסר יכולת של המעי לחזור לחלל הבטן דבר העשוי לגרום לחסימת מעבר המזון במעי או לחץ על המעי ונזק בלתי הפיך) נמוכים ביותר, חלק גדול מהבקעים הטבוריים עשויים להפריע בבגרות ולהצריך ניתוח בשלב מאוחר יותר בחיים. הדבר נכון בעיקר לגבי בנות שכן בקעים טבוריים נוטים להיות יותר בעייתיים במהלך הריון – מתיחת דופן הבטן נוטה להגדיל את הפתח, גדילת הרחם דוחפת את המעי לתוך הבקע ועשויה לגרום לכאבים ואף לכליאה/חסימה בשכיחות גבוהה יחסית. כמו כן, תיקון הבקע בעייתי יותר עקב הסיכון לעובר בשל ההרדמה כן תיקוני הבקע במצב זה נוטים "להתפרק" עם סיכוי גבוה יותר לחזרה של הבקע וצורך בניתוח נוסף.
בילדים קטנים, בניגוד למבוגרים, תיקון הבקע מוצלח יותר עם שיעורי חזרה נמוכים יותר (כ 1% בתיקון בילדות לעומת 5% ומעלה בתיקון במבוגרים). בילדים לא נדרשת הנחת רשת גם בבקעים גדולים יחסית וההחלמה של הרקמות טובה יותר כך שלרוב גם ההתאוששות מהניתוח קצרה משמעותית והתיקון מוצלח מאד.
מהלך הניתוח
הניתוח נעשה בהרדמה כללית ובד"כ בתוספת של הרדמה מקומית באזור הפצע כבכדי להקטין את הכאב לאחר הניתוח.
בניתוח מבצעים חתך קטן בקפל העור של הטבור, חושפים את הפגם בדופן הבטן (הבקע) ותופרים אוו לסגירת החור. לאחר מכן סוגרים את החתך בעור בתפר תת עורי נמס שאין צורך בהסרתו. לרוב, הצלקת נסתרת ואינה בולטת כלל. במידה ויש עודף עור משמעותי העשוי לגרום לפגיעה אסטטית, ניתן לבצע כריתה של העור העודף למראה טבור שקוע ויותר טבעי.
לרוב מדובר בניתוח קצר של כ- 15-20 דקות אשר לאחר התאוששות של מס' שעות מההרדמה, מאפשר לשחרר את הילד/ה לביתם.
לאחר הניתוח
בד"כ יש צורך שהיה קצרה בבית של מספר ימים (2-3 ימים) עם טיפול "פשוט" נגד כאבים (אקמול ונורופן) וללא הגבלה משמעותית בפעילות הילד/ה. בכדי לאפשר החלמה מלאה של השכבות הפנימיות מומלץ להימנע בילדים גדולים יותר מפעילות גופנית אינטנסיבית, שיעורי/חוגי ספורט או הרמה של משאות כבדים למשך כשבועיים-שלושה לאחר הניתוח. יתכן שטף דם (סימן אדום/כחול) באזור הניתוח למשך מספר ימים לאחר הניתוח.
יש להימנע מהרטבה של פצע ניתוחי למשך 24 שעות. לאחר מכן יש לשטוף את הפצע במים וסבון לפחות פעם ביום (מקלחת רגילה). מומלץ להימנע ממקלחות ארוכות/אמבטיה או רחצה בים/בריכה למשך 5 ימים מהניתוח.
סיבוכים לאחר הניתוח
ניתוח לתיקון בקע טבורי בילדים נחשב בטוח מאד וככלל, סיבוכים בניתוח זה נדירים וההחלמה קצרה יחסית.
- זיהום בפצע הניתוחי – כל חתך בעור עשוי להזדהם מחיידקים הנמצאים בדרך קבע ובאופן תקין על העור. זיהום בפצע מתבטא באודם ונפיחות, לרוב עם כאבים שאינם משפרים ועם החמרה/התפשטות האודם בימים לאחר הניתוח. לעיתים עשויה להיות גם הפרשה מוגלתית מהפצע או חום מעל 38 מעלות. טיפול בזיהום עשוי לכלול טיפול בפצע בלבד (כולל פתיחה חלקית שלו) ו/או מתן אנטיביוטיקה. במקרה של חשד לזיהום יש לפנות אלי לבדיקה.
- נפיחות באזור הטבור – לרוב מדובר בנפיחות הנובעת מהצטברות של מעט נוזלים או רקמת גרנולציה (רקמה הנוצרת לתיקון פצע), אשר חולפת מעצמה תוך מספר שבועות. לרוב, גם אם לאחר הניתוח הטבור אינו "שקוע" לא מדובר בבקע חוזר והדבק אינו דורש טיפול כלל.
- בקע חוזר – נדיר שישנה חזרה של הבקע (פחות מ 1% מהבקעים הטבוריים שמתוקנים בילדות).
